<h1>ספר מצות זמניות הלכ' סוכה שער שישי</h1>
<h2>דף לג.</h2>
ואמרו במסכת מנחות [כ"ז ע"א] ארבעה מינים שבלולב מעכבין זה את זה, ואמרו בגמרא אמר רב חנן בר רבא לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין. ר"ל שנמצאו לו הארבעה מינים ולקח כל אחד ואחד מהם בפני עצמו שיצא ידי חובתו, כי הלכה היא לולב א"צ אגד. אבל לכתחלה צריך לגלול לולב והדס וערבה באגודה אחת להידור מצוה משום זה אלי ואנוהו [סוכה ל"ג ע"א]. ואמרו [שם מ"ה ע"א] א"ר אבא א"ר אלעזר כל המקדים לולב באגדו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. וצריך לאגדו מערב י"ט למה שנאמר בתוספתא [שם פ"ב הי"א] לא יאגדנו בי"ט. ואם שכח [לא] יגללנו ויקשור החוטים אשר גללם בו, אבל ישזרם כאגד הירקות. וצריך ללחוץ האגודה בדבר ממין הלולב ולא בדבר אחר מן הצמחים, פן יהיו חמשה מינים ויעבור על לא תוסיף. והוא מה שאמרו [סוכה ל"ו ע"ב] ואי מייתי מינא אחרינא הוו להו חמשת מינין.
<h2>דף לז:</h2>
ולא יקחנו בדבר אחר, כדי שלא יהא מפסיק בינו ובין ידיו. והוא מה שאמרו מין במינו אינו חוצץ. ועם כל זה הם אמרו [ל"ז ע"א] לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, וה"מ דרך כבוד אבל דרך בזיון לא. וצריך שיטול האגודה, ר"ל לולב והדס וערבה, ביד ימין, מפני שהם שלשה מינים, והאתרוג, שהוא לבדו, בשמאל. והוא מה שאמרו אמר רבא לולב בימין ואתרוג בשמאל מ"ט האי תלתא מצות והאי חד מצוה. וגם נתנו טעם לזה מפני שהאתרוג דומה ללב ומקום הלב בגוף נוטה לצד השמאל. וצריך שיהיה מן האדום מן הלולב לצד המתפלל והירוק אל (המערב) [המזרח].
ארבעה מינים שבלולב בכללם נקראים לולב. והברכה על הכל אקב"ו על נטילת לולב. ושמו טעם לזה לאומרם הואיל והוא גבוה מכולם. והעיקר הוא הנטילה, מפני שהיא מן התורה והנענוע מדרבנן. ועל כן מברכין על נטילת לולב. וביום הראשון מברכין שהחיינו. וההדס והערבה עם הלולב באגודה אחת, והאתרוג לבד. וסמך לזה מה שאמר הכתוב בכפות תמרים מבלי שאומר בצירוף, שנראה שהכתוב הבדילו מן פרי עץ הדר ולא צרפו עמו, כדי להבדילו ממנו. וזהו מה שאמרו [ל"ד ע"ב] רבי אליעזר אומר יכול יהא אתרוג עמו באגודה אחת, אמרת וכי נאמר וכפות, לא נאמר אלא כפות.
והזמן שהוא הכרח עכ"פ לנטילת הלולב הוא בקריאת ההלל. וצריך לנענעו באומרו הודו לי"י הראשון ובאנא י"י הושיעה נא ובחזור אותו, והוא לשון המשנה היכן מנענעין בהודו לי"י תחלה וסוף ובאנא י"י הושיעה [נא]. ומי שלא נזדמן לו לולב בעת קריאת ההלל, ינענעו כשיברך עליו בשעת נטילה. כתוב בספר המצות הגדול בסימן מ"ד מנענעין בהודו תחלה וסוף ובאנא י"י הושיעה נא בלבד שנאמר אז ירננו עצי היער וגו' הודו לי"י וגו' ואמרו הושיענו. ותואר הנענוע, מוליך ומביא מעלה ומוריד, כמו שאמרו בתנועת שתי הלחם ושני כבשי עצרת א"ר יוסי בר' חנינא מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים אמר רבא וכן בלולב. וכתב רבינו האי ז"ל הלולב ראשו לפניו כלפי המזרח וזנבו לאחריו כלפי המערב. ומי שלא היה לו לולב בשחרית בעת התפלה יש לו תשלומין כל היום והוא לשון המשנה כל היום כשר לנטילת לולב.
<h2>דף מב:</h2>
ובשבת אסור בנטילת לולב, והטעם לזה כטעם איסור תקיעת שופר בשבת גזרה שמא יעבירנו ד"א בר"ה וילך אצל בקי ללמוד. וכמו כן אין הקפה בשבת, מפני שאין היקף בלא לולב.
<h2>דף מד:</h2>
וחייב כל המאמין לקחת ערבה ביום שביעי זולת הערבה אשר בלולב, ויכה בה על הארץ, ולא יברך עליה. וזהו מה שאמרו אמר רב אייבו הוה קאימנא קמיה דר' אלעזר ב"ר צדוק ואייתי ההוא גברא ערבה לקמיה חביט חביט ולא בריך קסבר ערבה מנהג נביאים הוא, ואין לברך עליה מפני שמנהג אינו טעון ברכה. ושיעור הערבה, אפילו ענף אחד בעלה אחד. והוא מה שאמרו וכמה שיעורה רב ששת אמר אפילו ענף אחד בבד אחד.
<h2>דף מה.</h2>
ולשון המשנה בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומר אנא י"י הושיעה נא אנא י"י הצליחה נא רבי יהודה אומר אני והו הושיעה נא, אותו היום, יום שביעי של ערבה, מקיפין את המזבח שבע פעמים. ואנחנו מנהגנו בזמן הגלות להקיף בכל יום מימי החג סביב ס"ת תמורת המזבח הקפה אחת בכל יום, וביום השביעי של ערבה נקיף שבע פעמים. ומצאו סמך לזה, רצוני לומר לזאת ההקפה, דבר הנביא דע"ה ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך י"י לשמיע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך. ויהיה ארחץ בנקיון כפי, רמז ללולב אשר בידו. ואסובבה את מזבחך י"י, רמז להקפה. ואומרו לשמיע בקול תודה, רמז לאומרינו הודו לי"י כי טוב. ולספר כל נפלאותיך, רמז לאנא י"י הושיעה נא. מזמור שירו לי"י שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו וגו'.
<h2>דף מה:</h2>
וצריך להיות נטילתו דרך גדילתו, ראשו למעלה, ואם לקחו הפוך לא יצא ידי חובתו לאומרם כל המצות אין אדם [יוצא] בהן ידי חובתו אלא דרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים. והאתרוג חוטמו למעלה, כי כן הוא בתחלת גדולו חוטמו למעלה ועוקצו למטה.
